התנהגות הציבור בקורונה – משבר אמון בהנהגה

יולי 23, 2020

התגובה הציבורית בתחילת משבר הקורונה – שכללה התנפלות על החנויות, ומנגד, רבבות שיוצאים לבלות בפארקים והחופים – מעידה על חוסר האמון של הציבור ביכולת של הממשלה לנהל את המשבר:

בשבועיים האחרונים ראינו שתי תגובות ציבוריות, הפוכות לכאורה, למשבר: מצד אחד התנפלות על המרכולים והצטיידות במצרכים לשהות ממושכת בבית ומנגד, גדישת חופי הים והפארקים. התגובות האלה, שאננות מצד אחד ופאניקה מהצד האחר, בניגוד לאינטואיציה, אינן מעידות על סכיזופרניה אלא על משהו עמוק וחמור בהרבה: אובדן אמון הציבור במקבלי ההחלטות.

כשהציבור לא מאמין – הוא לא מאמין. הוא לא מאמין כשאומרים לו שמדובר בנגיף מסוכן, ומביא לעולם ביטויים כמו “שפעת עם יח”צ”. מנגד, הוא כופר ביכולתה של המערכת להתמודד עם התפשטות הנגיף, ובשל כך מחליטים אזרחים רבים לסמוך רק על עצמם. התופעה הזו איננה חדשה. מדד האמון השנתי של אדלמן מצביע על קריסה עקבית של אמון הציבור במוסדות השונים, והממשלות בראשם. על פי המדד האחרון, ממשלות מקבלות ציונים נמוכים במיוחד במדדים של אתיקה ומסוגלות. המשמעות היא שהציבור ברחבי העולם מאמין שהממשלות שלו לא מסוגלות וגם לא ממש רוצות לפעול למענו.

מגפה היא איום חדש מבחינת רובנו. אפידמיולוגיה היא נושא מורכב מאוד והמומחים בו מעטים. חוסר הוודאות של האזרח הממוצע מיתרגם להגברת החרדה ואי האמון. וזאת רק ההתחלה. בימים האחרונים, מדי ערב מופיעים פוליטיקאים חמורי סבר על מסך הטלוויזיה משתמשים בטרמינולוגיה לוחמנית ומודיעים לציבור מה אסור לעשות. מהדורות החדשות משדרות תמונות של מדפים ריקים במרכולים ואת מספרי החולים והמתים המאמירים ברחבי העולם. המסר שמתקבל: אנחנו במלחמה, לאף אחד אין סיכוי להינצל. כשמסר כזה פוגש ציבור חסר אמון, מתקבלות תוצאות לא רצויות.

פוליטיקאים נתפסים כפחות אמינים ורלוונטיים במשבר הזה, אולם יש דמויות שעדיין זוכות לאמון רב. 80% מהציבור מביעים אמון במדענים וברופאים. ואכן, מה יותר מתאים מלתת לאנשי המקצוע האובייקטיביים להסביר לציבור עם מה אנחנו מתמודדים? למרות זאת, במרבית מסיבות העיתונאים ניתן לאנשי המקצוע זמן מסך קצר בלבד, לאחר שהפוליטיקאים סיימו לומר את דבריהם.

גורם נוסף שנתפש כאמין מאוד, אולי להפתעת רבים, הוא מנהלי חברות. אנחנו סומכים על המעסיקים שלנו, לפעמים הרבה יותר ממה שאנחנו סומכים על המנהיגים הלאומיים שלנו. דווקא בשעת משבר מצופה מהמנהיגים העסקיים שיירתמו למאמץ, ואכן חברות רבות הרימו את הכפפה. היו אלה חברות פרטיות ששלחו את עובדיהן לעבוד מהבית עוד לפני שניתנה הוראה רשמית לכך, עוד בטרם ניתנו הטבות לעסקים קטנים והרגיעו את הציבור שיש מספיק סחורה בחנויות.

חשוב להבהיר: הוראות החירום חשובות מאוד כדי להתמודד בהצלחה עם התפשטות הנגיף. הן יכולות להציל חיים, אבל הן לא שוות כלום אם הציבור לא מציית להן. אמצעי אכיפה דרקוניים לא יועילו לאורך זמן ואף יגרמו לנזקים שיהיה קשה לתקן. הפתרון הוא חיזוק אמון הציבור במידע וברמת האיום, העברת מידע אמין מפי גורמים מקצועיים ומעורבות של מנהלי חברות. לא יזיק גם לחזק את תחושת המסוגלות של הציבור לעמוד במשבר ולעורר תקווה שהמדינה מסוגלת להתמודד עמו.

המשבר יוצר הזדמנות שלא תחזור על עצמה לכל הגורמים לבנות מחדש את האמון הציבור בהם. זה מחייב צורת חשיבה חדשה. בימים כתיקונם כלי תקשורת, אנשי עסקים ופוליטיקאים מבקשים לבצע מניפולציות שונות על הציבור. בזמן משבר, בוודאי מהסוג הזה, כל הצדדים צריכים לאמץ יותר שקיפות ואחריות, להפנים ולשדר שכולנו משייטים יחד בסירה הזאת. ככה, אולי, נראה שיקום של אמון הציבור ויותר שיתוף פעולה.

אתר זה עושה שימוש בעוגיות בהתאם למדיניות הפרטיות
שינוי גודל גופנים
ניגודיות