עבודה מהבית – לא פתרון לכלל המשק

יולי 23, 2020

עובדים בודדים יכולים לעבוד מהבית, אולם עבודה מהבית פוגעת בכלל המשק בגלל שהיא הרבה פחות יצרנית. את החיסכון בפקקים אנחנו מפסידים באובדן הפריון וההכנסה של העסקים הקטנים והבינוניים

אזהרה: הדעה הבאה לא פופולארית. אחת התופעות של המשבר הנוכחי הוא המעבר לעבודה מהבית. בתקופת הסגר כמעט כל המשק נשאר לעבוד, או לפחות לנסות, מהספה בסלון. גם כיום בדיוני הממשלה ובאולפנים חוזרת ועולה ההמלצה למעבר לעבודה, לפחות חלקית, מהבית. לכאורה מדובר בפתרון קסם: המשק ימשיך לתפקד, יקטן סיכון ההדבקה, הכבישים יהיו עמוסים פחות, זיהום האוויר יפחת וכולם יהיו מרוצים. מהניסיון שלי, כמעסיק וכמי שמכיר בצורה אינטימית כמה מהחברות הגדולות במשק, עבודה מהבית היא דבר רע.

בואו נפוצץ את הבועות אחת-אחת. עבודה מהבית היא הרבה פחות יצרנית. יכול להיות שאת הרבה יותר מרוכזת ואתה מספיק יותר משימות כשאתם עובדים בפיג’מה. אני לא מדבר עליכם ולא על אף עובד ספציפי, אלא על התמונה הגדולה.

כשעובדים נפגשים במשרד נוצרת הפריה הדדית שמעודדת יצירתיות, חדשנות, פתרון בעיות ושיתוף. היצירה והחדשנות הישראלית קורות במסדרונות ובסיעור המוחות בחללים הפתוחים ובשיתוף הפעולה. אז אתם בעצמכם אולי מרגישים שאתם עובדים יותר טוב לבד, אבל התרומה שלכם לעסק קטנה יותר. תכפילו את זה בשני מיליון עובדים במשק ותקבלו פגיעה קשה בפריון. חברות גדולות ומבוססות אולי לא ירגישו את זה, אבל עבור עסקים קטנים ובינוניים מדובר במכה קשה בעיצומו של המשבר הכי גדול שהתמודדנו איתו.

עבודה מהבית פוגעת בכלכלה בזמן קריטי. מתחמי התעסוקה בערים הגדולות אינם רק צביר משרדים, הם אקוסיסטם שלם שמכיל עשרות אלפי עובדים במעגל השני והשלישי ועוד מאות עסקים שמעניקים להם שירותים, מוניות, רכבות, הסעדה, דוכני פלאפל, מספרות, קניונים ועוד. בזמן שהממשלה שלחה את כולנו לנסות למנוע מזאטוטים להיכנס לנו לפריים של הזום, בעלי העסקים האלה נותרו ללא פרנסה. למרות שעל פי ההנחיות היה מותר להם לפתוח את המסעדות והחנויות שלהם, הלקוחות כבר לא היו שם. זה לא סוד שהמשק ניצב על פי תהום.

הממשלה חייבת לאפשר לכל מי שיכול, בעיקר לעצמאים, להתפרנס בכבוד ולא לפגוע שלא לצורך בעסקים. עוד גל של עבודה מהבית משמעותה מכת מוות סופית למאות מסעדות, נהגי מוניות, חנויות רחוב מכל הסוגים ופיטורי אלפי עובדים.

עבודה מהבית לא באמת מורידה את הסיכון להידבקות. ראשית, על פי הנתונים האחרונים של משרד הבריאות הרוב המכריע של מקרי ההדבקה התרחשו – הפתעה הפתעה – בבית. זה לא מפתיע. ברמה הלאומית, משרדים הם מעין קפסולות. חשבו על זה, אתם פוגשים פחות או יותר את אותם אנשים כל יום ונמצאים רוב הזמן בתוך אותו חלל, עם מגע יחסית מצומצם עם אנשים מחוץ לקפסולה. דווקא כשאנחנו עובדים בבית הפיתוי – ולעתים הצורך – לצאת לרחוב גובר. כמובן שכל העובדים מסורים ומבצעים את תפקידיהם, אבל מה לעשות שצריך גם לקפוץ לסופר, לצאת לטיול עם הילד או סתם להתאוורר. יוצא שאנחנו באים במגע עם יותר זרים מאשר ביום עבודה במשרד.

עבודה מהבית נשמעת כמו הבשורה הגדולה של שוק העבודה החדש. מנכ”לים בכירים במשק הישראלי ובעולם שועים לטרנד החדש ואף יש כאלו שסבורים שבעתיד זה יהיה הסטנדרט. על הנייר זה אכן נשמע כמו הברקה, או פיצוח, כמו שאומרים אצלנו. המציאות מורכבת הרבה יותר. עבודה מהבית יכולה להתאים לעובדים בודדים, אבל היא לא פתרון בר-קיימא לכלל המשק. את החיסכון בפקקים אנחנו מפסידים באובדן הפריון וההכנסה של העסקים הקטנים והבינוניים, שהם חלק מרכזי בשדרת העסקים ובמרכזי התעסוקה. לא סתם המדינה משקיעה מאות מיליארדים בפתרונות להסעת המונים למטרופולינים דרך רכבת ישראל, הרכבת הקלה והמטרו, שיהיו מנוע כלכלי משמעותי בשנים הקרובות.

לעבוד בפיג’מה זה אולי נוח, אבל לא באמת עובד לאורך זמן. מקבלי ההחלטות, זה לא הזמן לערוך ניסויים בבני אדם. נכון, זה פחות מגניב. אבל לפעמים המעסיקים הוותיקים יודעים הכי טוב מה נכון להם, לעובדים ולמשק.

אתר זה עושה שימוש בעוגיות בהתאם למדיניות הפרטיות
שינוי גודל גופנים
ניגודיות